יום שישי, 26 ביולי 2013

פוסט מחווה לאמא שלי.

פעם ראשונה שחשפתי בבלוג את אמא שלי הייתה לפני טיפה יותר משנה וחצי בפוסט הזה שעוסק בשפתונים אדומים עם אידיאולוגיה
http://macabredoll.blogspot.co.il/2012/01/code-red-code-red.html

לאחר מלחמה ארוכה בסרטן  השד אמא שלי הלכה לעולמה ביום ראשון.  השבעה נגמרת בכניסת השבת, החלטתי להתגנב לחדרי כדי לכתוב כמה מילים. אני לא בטוחה אפילו איך וממה להתחיל...
שבוע קשה מצד אחד, מצד שני גם זכרונות טובים הצלחתי להשיג ממנו בזכות משפחתי והרבה חברים טובים, גם הרבה בזכות אלבומים ישנים שבהם אמא יפה ומלאה אור, במיוחד בצעירותה :)


גילו אצלה את סרטן השד ב2009, כבר היו הרבה גרורות ומייד התחילו לטפל בכל הדרכים הדרושות, זה לא מנע ממנה לנהל חיים מלאים ולטייל בארץ ובעולם, לבלות עם המשפחה שלה כל יום ולפתח שלל תחביבים כולל צילום מקצועי/סריגה/חפירות בפייסבוק. על פני השטח היא לא התייחסה לעצמה כחולת סרטן, ודאגה להראות  נהדר עד הרגעים האחרונים שלה

בחתונה של אלביס פרסלר העירקי ובריג'יט ברדו הפולניה

ציפורי שיר :)


באפריל האחרון, יומיים אחרי שחזרתי מהולנד נודע לנו שיש לה גידול חדש במוח, היא שידרה עסקים כרגיל אבל אני כבר הרגשתי שזה לא סתם החמרה סתמית במחלה, בסתר בכיתי כל לילה במשך שבועיים... התחלתי לספר לחברים קרובים שלי מה קורה, חלק גדול מהם גם לא ידע בכלל שאמא שלי חולת סרטן.

ממש מעט זמן לפני שהתחיל כל הבלגאן, בברית של אחיין שלי השפן הקטן

את שבועות האחרונים לחייה ביליתי לצד המיטה שלה על בסיס כמעט יומי, בהתחלה במחלקה האונקולוגית ובסוף  כמעט חודשיים בהוספיס של תל השומר. ראיתי והרגשתי את הדרדרות היומיומית, היו לי לא מעט רגעי שבירה... אבל עם כל זה, אני חושבת שאתגעגע לתקופה הזו שהייתי מעבירה ימים שלמים בחדר ממוזג מאכילה ומטפלת, עם חצר מלאה חתולים שלכל אחד יש שם משלו, כל עוד היא הייתה שם איתנו.
 ידענו למה אנחנו מחכים, היא ידעה גם לאן היא הולכת אבל לחברים ומשפחה רחוקה היא מסרה ש"היא בהחלמה", זו הייתה הגישה שלה לאורך כל הדרך.

נחשו מי מתבשלת שם בבטן ההריונית... :)

הקאץ' בידיעה שבנאדם הולך למות הוא שהאבל על מותו מתחיל עוד לפני שהוא הולך. בתקופה הזו חוויתי צער, כעס, והשלמה. ככה לפחות נדמה, כי למרות תהליך ה"ריכוך" הארוך הזה, שום דבר לא באמת מכין אותך למוות עצמו. את יום הפטירה לא אשכח בקרוב.
שום דבר לא מכין אותנו למוות של אמא, שום דבר לא מכין אותנו למחזה של גופה מחוסרת חיים, שאפילו אז היא מוקפת באהבה. הסבל שלה נגמר עכשיו, ואנחנו נתגעגע אליה מאוד

16.8.1954 - 21.7.0213


29 תגובות:

  1. נשמע שאמא שלך הייתה גיבורה ואצילת נפש בדרך ההתמודדות שלה. בשעה קשה זו, את יכולה לנסות להתנחם בזה שהיא כבר לא סובלת. משתתפת בצערך ומחבקת אותך מכאן. בדבר אחד את צודקת- שום דבר לא יכול להכין אותך למוות של אדם אהוב.
    תהיי חזקה ואם את צריכה משהו, כל דבר, אני פה!

    השבמחק
  2. אני לא יכולה אפילו לתאר לעצמי מה זה להיות במצב הזה :\
    תהיי חזקה בשבילה
    משתתפת בצערך :(

    השבמחק
  3. צ'וצ'ולה אהובה שלי...
    היתה לי הרגשה ופשוט פחדתי לשאול...
    אני מצטערת בובה יפה על שהיית צריכה לחוות את הדברים הללו וכואב לי על אמא שלך שסבלה כך.
    שום דבר לא מכין אותך למוות של אדם יקר ואתה תמיד נושא את זה בליבך. תמיד, גם בטוב וגם ברע.
    מחזקת אותך המונים, אני כאן אם תזדקקי לי!
    נשיקות וחיבוק גדול לך ולאמא, היכן שלא תהיה!

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה יפתי..
      עלינו לקבר היום, רגשות צפים :/

      מחק
  4. משתתפת בצערך :-(
    הייתי בסרט הזה לפני כמעט שבע שנים. סרט רע.

    השבמחק
  5. ריגשת מאוד. נראה שאמא שלך היתה בנאדם מדהים וחזק, וגם את לא פחות. אני לא מצליחה אפילו לדמיין את הכאב והגעגוע אבל בכל זאת שולחת חיזוק מכאן, ומשתתפת בצערך.

    השבמחק
  6. ריגשת ונגעת, עצוב מאוד. משתתפת בצערך ומחזקת מרחוק. נראה שהזמן ביסס תהליך אצלך של הבנה עמוקה לגבי הרבה מאוד דברים, ואני בטוחה שאמך שומרת עליך ומחבקת אותך מרחוק.

    השבמחק
  7. תודה שבחרת לשתף. האופן שבו אמא התמודדה מעורר השראה ומרגש.
    מקווה שבתהליך יחסית מהיר הכאב ירגע וישארו רק זכרונות יפים, ואהבה שלא תלויה בנוכחות הפיזית.

    השבמחק
  8. כ''כ כואב לקרוא ויותר כואב לחוות.. משתתפת בצערך ומקווה שלפחות את יכולה להתנחם בקיצו של סבלה..

    השבמחק
  9. את כ"כ צודקת... שום דבר לא מכין אותנו למוות הזה, והוא מלווה תמיד, תמיד שם.
    שולחת לך מכאן חיבוק ענקי, מילים לא באמת יכולות לעזור, אך שתדעי שאת תמיד מוזמנות לפנות אליי, לצערי מכירה את התחושה.
    ריגשת אותי מאוד, מאחלת לך שלא תדעי עוד צער.

    השבמחק
  10. מאוד כואב. צר לי על הצער הענקי שאת חווה.
    כתבת בבגרות רבה על התהליך שעברת ועוד תעברי וזה מאוד מרגש.
    זכית להפרד ממנה בשלבים, לשמר את הזכרונות וזה מה שיילך איתך לאורך כל הדרך.

    השבמחק
    תשובות
    1. הייתי שמחה אם היא הייתה מפרגנת לנו עוד כמה חודשים, אבל כן... זה נגמר
      תודה

      מחק
  11. משתתפת בצערך, תנסי לשמוח ולנצור את כל השנים שזכית להיות יחד איתה. איבדתי אחות מסרטן שהשאירה 3 בנות קטנות שגדלו איתנו, לצערי נראה שאין משפחה שהמחלה הארורה לא נוגעת בה. תהיי חזקה, זה קשה מאוד כי אמא יש רק אחת (אייקון מחבק)

    השבמחק
    תשובות
    1. שלא תחשבי שלא זכרתי את התגובה שלך מהפוסט על השפתון
      מקווה שאת לא מקלה ראש בעניין והולכת להבדק :)

      מחק
  12. לנורי יקירתי.. כל כך הצטערתי לקרוא את הפוסט.. הייתה לי הרגשה אבל לא היה מצב לשאול..
    מי כמוני מבינה כמה זה כואב לאבד אדם אהוב.. כל מה שאכתוב הוא כלום לעומת מה שאת בוודאי עוברת.. תהיי חזקה למרות הכאב החיים ממשיכים. אמנם חיים עם חור בלב וכאב של פצע שלא באמת מגליד אבל אין ברירה.
    מרגיש לנו תמיד שכל הטובים הולכים, וזה נכון. כל אחד בא לתקן בעולם הזה משהו, ואמא שלך סיימה את שהיה עליה לעשות ועלתה לשמיים טהורה ושלימה. אנחנו אלה שעוד יש להם לתקן.
    תהני מהזיכרונות, מהתמונות מהרגעים היפים יחד.. זה מה שנישאר..
    תהיי חזקה, שולחת לך אין סוף חיבוקים, זמינה תמיד לשמוע לעודד או סתם לשתוק ביחד. אוהבת סיגלית.

    השבמחק
  13. היי יקירה, רק עכשיו ראיתי את הפוסט ואני משתתפת בצערך. רגשת והעצבת אותי מאד, ואני מקווה שאת מתמודדת עם הכאב הזה ותצליחי להתרומם קדימה. אני בטוחה שאמא שלך תהיה גאה בך בכל מה שתעשי. היא נראת מסיפורייך כאשה מדהימה. תנחומיי.

    השבמחק
  14. וואו אני כל כך מצטערת לשמוע... אני משתתפת בצערך ומקווה שאת יודעת שגם כשהכאב ישכח מעט ותחזרי לשגרה אמא שלך עדיין תחייה בתוכך.

    השבמחק